top of page
הקשר כמרפא

אודות הגישה

״הקשר כמרפא״ היא גישה טיפולית שפותחה בשנים האחרונות.

גישה מתבססת על עקרון היסוד שקבע ג׳ון בולבי, אבי תיאוריית ההתקשרות, שכולנו מחווטים אבולוציונית, לאורך כל החיים, להיות חלק מבונד התקשרותי. הבונד, או הקשר ההתקשרותי, הוא המרחב שבו אנו מתרחשים, אליו אנו שייכים, ממנו אנו שואבים תמיכה ועידוד ומתוכו אנו יוצאים לעולם הרחב.

היצור האנושי לא משגשג בחיים של בדידות או תמיכה עצמית, ולא בחיים של פיזור ופיצול של קשרים מזדמנים. 

הגישה ״הקשר כמרפא״ התפתחה מתוך חיבור לעקרון שהאדם הוא יצור גמיש שמתפתח ומשתנה מלידתו ועד מותו בהתאם לקשר המשמעותי שבו הוא נמצא, ומתוך הכרה שהבונד ההתקשרותי הוא הכוח החזק ביותר שמניע את המערכת האנושית. הכוח הזה, האנרגיה ההתקשרותית, הוא הכלי האולטימטיבי לריפוי ולצמיחה והחיבור אליו מעניק לטיפול עוצמה שאין בשום מקום אחר. זהו עקרון היסוד של העבודה הקלינית.   

 

הגישה מבוססת על תיאוריית ההתקשרות ועל גישות טיפוליות מבוססות התקשרות. 

הבנה של צרכי ההתקשרות מאפשרת לבנות מערכת יחסים טיפולית מבוססת התקשרות שמטרתה

לאפשר מרחב בטוח ככל שניתן לשינוי וצמיחה. 

העמדה הטיפולית של המטפלים בגישה היא עמדה טיפולית התקשרותית. כל ההתערבויות בגישה מבוססות על הבנת צרכי ההתקשרות וכולן מקדמות מובנות, בטחון רגשי ותחושת מובנות, נראות ומסוגלות אצל המטופלים.

חן רכטמן
Tape2_TaliGranot.png
חן רכטמן

הגישה מעניקה למטפלים וגם לזוגות הבנה מעמיקה של איך עובד קשר זוגי בריא, איך אפשר לרפא קשר זוגי, ואיך הקשר הזוגי יכול לרפא אותנו.

הגישה מאמינה באופן גורף שיצירה של  קשר בטוח (במדדים ההתקשרותיים) היא הדרך היחידה להעמיק ולבסס קשר זוגי שלא יישחק אלא ישגשג ויפרח. 

בעיניים של מטפלת בגישה כל המצוקות הזוגיות כגון: ריבים, שחיקה, חוסר תקשורת, פערי עניין, ירידה בתשוקה ועוד, הם כולם תוצאה של חוסר בטחון בקשר, או במילים של הגישה: ליקויים בפעולת מערכת ההתקשרות הזוגית.

הגישה כוללת הבנה שלכל קשר התקשרותי (קשר בין הורה וילד וקשר זוגי) יש את האיכות המיוחדת של תלות. התלות מביאה איתה אפשרות לבטחון, לשייכות, לאהבה, לצמיחה ולריפוי. מפני שרובנו נפגענו ביחסי תלות וחונכנו לא להיות בתלות, אנחנו מפחדים מתלות ומגינים על עצמנו מפניה.

כל עוד אנחנו מגנים על עצמנו מהתלות ומהפגיעות שיש בקשר זוגי אנחנו מחבלים בקשר שלנו. כאשר אנו לומדים לאט לאט להתמסר ולהרשות לעצמנו להיות פגיעים, אנחנו נקשרים באופן עמוק שרק מגדיל את האהבה, את התשוקה ואת הבטחון.

הגישה מלמדת את המטפלים בה לקרוא באופן מדויק את המפה האנושית ואת מפת הקשר, להבין את המעקפים שכל אחד מבני הזוג עושה כדי לא להיפגש עם פגיעות או עם פחד, להבין איך זה פוגע בקשר, בעצמו ובשני, ומתוך הבנה זו לעזור לו לעשות משהו חדש -להסכים להיות באמת בקשר. 

הגישה היא חווייתית ומתמקדת בכאן ועכשיו של מה שקורה בחדר - במרחב בין השניים, בתחושה של הגוף, בבטחון ובסכנה של כל רגע בקשר הזוגי.

היא אינה עוסקת במיומנויות תקשורת, בתכנים, בסיפורים, בדעות או בעצות בכלל. המטרה היא לייצר התקשרות בריאה בין שני בני הזוג באופן חי ומורגש בחדר. 

לשם כך כל מטפל בגישה צריך להבין ולהרגיש לעומק איך נראית התקשרות בטוחה בכל רגע ורגע בחדר, לזהות כשמשהו מסכן ומטלטל את אחד מבני הזוג או את שניהם, ולעזור להם להפעיל את מערכת ההתקשרות באופן שמייצר קירבה ורגיעה ונותן להם חוויה מורגשת של קשר בטוח.

כשהאהבה והבטחון מתבססים, כל אחד מבני הזוג יכול להתנסות בתוך המרחב הבטוח של הקשר בחקירה פנימית של הדפוסים המעכבים אותו בקשר, בתוכו ובחיים בכלל, ולהשתמש בקשר כמנוף לצמיחה אישית.

לבסוף, מתוך האמון שהכל קורה בתוך קשר וקשור לקשר, הגישה רואה את הקשר כזירה היחידה לריפוי טראומה. הטראומה, לפי הבנת הגישה, היא מה שקרה בתוכנו בעקבות אירוע או סידרת אירועים שפגעו באמון שלנו בטבע האנושי, בטוב שלנו ובטוב של אחרים. הטראומה ייצרה הגנות וסימפטומים כדי להרחיק אותנו מפגיעות ותלות כי אלו היו מסוכנים בעבר. 

הקשר הבטוח שנבנה בחדר הטיפול בין בני הזוג, מאפשר לטראומה שחיה ופועלת מתוכנו כל הזמן להיות מופעלת באופן מבוקר ומודע והמטפל עוזר לבני הזוג להתמיר את הבהלה והכאב להפעלה מחודשת בריאה וטבעית של מערכת ההתקשרות. הפגיעות שהטראומה הביאה עימה יכולה להיחוות עכשיו במרחב אוהב ובטוח והמערכת יכולה לחזור ולהשתמש בפעולה הטבעית של האדם ולהפסיק להשתמש במערכת ההגנה ההישרדותית שלו. הפגיעות מקבלת מקום בקשר, האדם מקבל הגנה ותמיכה בקשר ומתוך כך, הטבע חוזר לסידרו והטראומה נרפאת. 

bottom of page