אתם עושים אהבה או עושים... ההפך?

הפוסט הזה נכתב ביום שבין טו בשבט לוולנטיינס, ולא סתם!

המון אנשים חושבים שהם ממש מזמינים קשר ואהבה. ומשום מה השני לא רוצה/ לא מעוניין/ הודף.

אבל הם לא שמים לב שבין הכמיהה והרצון לאהבה לבין מה שיוצא להם בקשר קורה משהו שלא מאפשר אהבה.

הם מזמינים לבילוי או למשהו מיוחד (לוולנטיינס נגיד) ואומרים משהו כמו:

״ממש בא לי שנעשה משהו מחר, אבל אני לא יודעת אם לך בא...״

״אני ממש אוהבת לציין ימים מיוחדים, אבל אני לא רואה שלך איכפת מזה״ או ״... אבל אני לא ממש מרגישה שאתה בעניין״

״אני יודעת שאתה לא בקטע של הדברים האלה״

״אני הייתי שמח ש... אבל אני לא רוצה שתעשי בשבילי״

״אני כל כך אוהבת מתנות ליום האהבה אבל אני צריכה לדעת שזה בא מימך! זה לא שווה אם אני ביקשתי״

מה שחשוב להבין שזה כמו לטעת שתיל ואז לדרוך עליו, או לפחות להניח עליו קופסא, הוא פשוט לא יצמח.

כי כל המשפטים האלה - שמייחסים כוונות, שקובעים קביעות על השני/ה, שמפקפקים ברצון שלו או באמינות שלו, הם מה שמגיע בסוף למרחב הזוגי.

השני יגיב לזה ולא הכמיהה והרצון לאהבה.

למה?

כי כשיש רצון ואז מגיע מבחן, או כשיש כמיהה ואז מופיע חוסר אמון - המוח של השני מגיב לחוסר אמון ולמבחן, ואלו הם סימנים לסכנה ולא סימנים לאהבה.

וסימנים לסכנה לוקחים את כל תשומת הלב. ככה זה בג׳ונגל וככה זה בקשר.

זה הישרדותי.

אז אם אנחנו רוצים לטפח אהבה צריך לבדוק אם איפשהו בדרך האהבה שלנו הופכת למבחן או לחוסר אמון או לקביעות על השני ועל כוונותיו.

אהבה לא פורחת במקום שיש בו חוסר אמון ומבחנים וייחוס כוונות.

אהבה, כמו צמח, זקוקה לשמש של אמון ולאוויר פתוח לצמוח בו.

ולמה אנחנו צריכים לטפח אהבה?

כי למרות מה שמראים בסרטים- אהבה זה לא משהו שיש לי בלב כלפי השני כנתון.

היא גם לא מה שהשני מרגיש כלפי כנתון- אוהבת, לא אוהבת, אוהבת, לא אוהבת...

אהבה זה משתנה במשוואה של הקשר.

ואם אתם רוצים לחגוג כאוהבים- אתם צריכים לדשן אהבה.

אהבה לא מדשנים רק במתנות, הצהרות ובבילויים משותפים.

אהבה זקוקה לאדמה מדושנת בנתינה יומיומית והתכווננות לאחר, לאוויר נקי מרעלים של חשדנות וייחוסים ולשמש חמימה של אמון בשני, ברצונותיו ובאהבתו.