״ביני לבינך יש תמיד מחלוקת על מה היה״

למה זה כל כך נפוץ שבני זוג לא מסכימים על מה היה במציאות?

כי מה שבשבילך זה ״זוועת עולם״/״קטסטרופה״, בשביל השני זו לא ה״זוועת עולם״ שלו. לכל אחד מאיתנו יש את הדבר הזה שהוא בלתי נסבל בשבילו ממש!! והמיינד שלנו , המוח האנושי המשוכלל שלנו– מה שהוא סכנה בשבילנו הוא מתביית עליו, הוא מגדיל אותו, ואת כל הרקע הוא משמיט כי זה מידע שמסיח את דעתנו ולא מאפשר לנו להתמקד ב״מה שבאמת חשוב״. אז מה שהוא סכנה לך את מגדילה אותו וזוכרת אותו ומה שלך סכנה אתה מגדיל ומדגיש אותו באופן לא מודע.

כשאנחנו משחזרים רגעים טעונים בחיים זה יוצא כמו תמונה של פיקסו- איברים מוגדלים ולא פרופורציונליים- כי המציאות של כל אחד היא בעצם הפלט של המנגנון ההישרדותי שלו. זו המציאות שנרשמת הכי חזק בזכרון שלנו.

מתי הסיפור יכול לחזור להיות סיפור קוהרנטי, מאוחד , של שניכם?

רק כשכל אחד מכם מסכים לשמור על השני מהפחד הכי גרוע שלו, רק כשכל אחד נענה לכמיהה הכי גדולה של בן/ת הזוג ומדגיש את היופי והטוב שלו/ה. אז המוח ההישרדותי שלכם (האמיגדלה) נרגע, והקרב הסוריאליסטי והאינסופי על האמת הופך לסיפור אהבה.

בתמונה: שני הקטנים שלי שבחרו לפני 14 לאהוב ולהגן אחד על השניה ומלמדים אותנו שהמציאות של אחים יכולה להיות סיפור של שלום, ויתור, רוך וקירבה.