הבוקר הייתי חמודה!

הבוקר הייתי חמודה,

קמנו בבוקר כרגיל ולא ידענו מכלום ואז פגשתי בטלפון מה קרה בלילה.

והתחילו לבוא הכיווץ בגוף, עם הפחד והכעס המוכרים כל כך בשנתיים האלה.

והמוח כבר מתחיל לחשב את כל הנזקים לחיים ולילדים ו...

ואז מישהי שלחה בקבוצה של השכונה הודעה מאישה אחת שאופה לחמים לשווקי איכרים.

ובגלל מצב החירום היא נשארה עם כל הלחמים והמטבלים והחלות, וביקשה שיבואו לקנות.

והיה את הרגיל שלי, שאין לי זמן, ושאני צריכה לעבוד,

אבל היה גם משהו אחר, שרצה להתגייס ולעשות טוב, כי זה לא בוקר רגיל

אז נסעתי, ושוב הרגשתי איך הגוף שלי זקוק למתיקות.

אז עשיתי מתוק ופרסמתי בקבוצה של השכונה, שאני לא מכירה בה אישית אף אחד,

שאני נוסעת, ומי שרוצה- אז יאללה תבקשו.

והגעתי לשם, והיה בלאגן, אבל חיכיתי, והתכתבתי עם כל מיני שכנות, וארזתי חבילות, ואז עשיתי תשלומים, ואז יצאתי למשלוחים, משלוח חמוד עם חיוך עד הבית.

סתם כי לכולנו מפחיד היום בלב, ואני כבר מזמן הבנתי שאין לי איך להשפיע על המציאות הגדולה, אבל יש לי ועוד איך איך להשפיע על המציאות סביבי ובתוכי וזה תמיד בא ביחד.

וככל שבחוץ יותר מפחיד וכואב אז צריך להיות יותר חמודים בפנים.

וכשחמודים לאחרים חמוד בפנים.

וגם תומר היה חמוד, אבל זה רגיל, והכין פסטו.

כי כולם ביטלו טיפולים

אז למרות המלחמה ואולי בזכותה, אכלנו ארוחת בוקר זוגית מפנקת.

ואולי גם שימחנו כמה אנשים.

והלוואי שנחזיק את המתוק הזה בפנים כולנו, כי כשמפחיד, אם לא ממירים את זה ליותר קרוב, יותר מתחשב ויותר עדין אחד כלפי השני, ממירים את זה לדברים אחרים שהם הרבה פחות טובים.

שיהיה לכולכם טוב ונעים בחוץ ובפנים

שבת שלום