חוסר אמון כתרופה לחוסר אמון - איך לתת סיכוי לאהבה.

מאחורי כל הסיפורים והזכרונות לב הפצע ההתקשרותי הוא חוסר אמון.

האדם הוא יצור שמחווט לתלות - לסמוך באמת על מישהו אחר, להרגיש בטוח בזרועות מישהו אחר, ולהרפות. כל תינוק בן יומו יודע את זה.

הפציעה הגדולה ביותר שהמחיר שלה הוא הגבוה ביותר היא כשילד לומד מהחיים, בדרך כלל מוקדם מאוד, שאי אפשר לסמוך או שעדיף לא לסמוך.

הקטיעה הזו של האמון הבסיסי היא השורש של כל העיוותים והחסכים והסימפטומים שלנו.

אבל אף אחד לא נשאר להסתובב בעולם מבולבל וחסר חוקים.

מה עושים אם חוק הטבע התערער? אם אי אפשר לסמוך על מי שאמורים לסמוך עליו?

התלות אדפטיבית שמעניקה בטחון מתחלפת בוודאות ובטחון מסדר הגנתי.

אנשים שלא זכו לקשר בטוח מייצרים בתוכם מערכת פנימית ונוקשה שמעניקה למציאות בהירות. מערכת פנימית שיש בה ערכים מוחלטים, חוקים פנימיים ודוגמות.

ש״קשר זה ככה״

ש״טוב זה ככה ולא ככה״,

ש״נורמלי זה ככה״,

ש״אם היה לו אכפת הוא היה עושה כך וכך...״,

ש״זה מה שאמורים..״,

״שמה שמתחיל ב... מסתיים ב...״

״שמי שמפשל אי אפשר לסמוך עליו יותר״

״שמי שרוצה מיניות משתמש ולא אוהב״

ועוד ועוד

כוונתם הטובה של החוקים הפנימיים הללו היא יצירת וודאות, שליטה ופשר.

אבל המחיר שהם גובים מאיתנו הוא שאנחנו ממשיכים לא לסמוך.

אנחנו סומכים על החוקים הפנימיים שיצרנו, במקום לסמוך על מי שלידנו.

באופן פרדוכסלי, עמוק בפנים, מי שלא סומך על אחרים גם לא סומך על עצמו.

אז אנחנו ממשטרים את עצמנו ואת מי שאיתנו על פי החוקים הללו, ויוצרים לעצמנו קשרים ללא אמון, ללא בטחון.

כשאי אפשר לסמוך, אז גם אי אפשר באמת לאהוב. הראש מלא ב״צדק״ והלב ריק מאהבה.

אז מה החוקים שלכם בפנים? החוקים שלפיהם אתם בוחנים אם אחרים ראויים לאמונכם? על אלו דיברות גדלתם? אלו דוגמות נוקשות אימצתם או יצרתם? מה התחליף שלכם לבטחון באהבה? באיזה מבחן מי שאיתכם נכשל שוב ושוב ולכן לא מקבל את מתנת אהבתכם?

החוקים הללו יוצרים חומה בצורה בינינו ובין האדם הכי קרוב אלינו. חומה שמנטרלת את האפשרות לריפוי בקשר ולזרימה של אהבה.

השורה התחתונה של החוקים הללו היא תמיד שהאדם שאיתנו לא עומד בסטנדרטים של מישהו שראוי לסמוך עליו באמת ובגלל זה אנחנו לא סומכים ולא מרפים.

ובאמת באמת זה הפוך- בגלל שאנחנו פצועים וקשה לנו לסמוך - גיבשנו מערכת של מבחנים/חוקים ואידיאולוגיות שהופכים את מי שאיתנו למישהו לא ראוי לאמון ולאהבה.

המחלה הכי עמוקה שעומדת בבסיס כל הסימפטומים האנושיים היא אי היכולת לשחרר שליטה פנימית ולסמוך באמת על האדם הכי קרוב לנו, האדם שאיתו בחרנו לחיות את חיינו.

אז מהי התרופה?

התרופה לחוסר אמון היא חוסר אמון.

התרופה לספק על עצמי או על האחר היא ספק.

אם נפנה את סימני השאלה, חוסר האמון והספקות לא כלפי בן/ בת הזוג שלנו אלא כלפי הדוגמות, התבניות, האידיאולוגיות והחוקים שיצרנו לעצמנו בראש.

אם נשחרר את עצמנו מכבלי מה ש״עושה לנו בטוח״ אבל בעצם משאיר אותנו מצומצמים פנימית ומבודדים חיצונית.

אם במקום להטיל ספק באנשים שאיתנו, בכוונותיהם וביכולתם להיות טובים אלינו נטיל ספק במבנים ובתנאים ששמנו להם.

נוכל לאט לאט לבנות ביחד עולם ממשי שלם של קשר, בטחון ואמון.