חיבוק

חיבור של חיבוק

רגע לפני שהחג הזה מתחיל ויחד איתו כל הפלשבקים והשחזורים משמחת תורה שעבר אני רוצה לתת לו תשומת לב קטנה. אין כמו תשומת לב. תשומת לב זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לתת למישהו.

אז ביהדות יש שני חגים שחוגגים בהם את הקשר לתורה - שבועות ושמחת תורה.

למה צריך שניים?

אז בשבועות חוגגים את הקשר ללימוד התורה. ליל שבועות הוא הלילה שבו לומדים תורה כל הלילה. למעשה, בשבועות מדברים תורה כל הלילה.

לעומת זאת בשמחת תורה לא לומדים תורה. בשמחת תורה מחבקים את התורה. בשמחת תורה רוקדים עם התורה.

אנשים חושבים שקשר אינטימי עמוק הוא פונקציה של דיבור משמעותי.

זה נכון אבל ממש חלקי.

אין קשר אינטימי עמוק בלי חיבוק.

ההגדרה שלי לאינטימיות היא שהחיבוק של השני/ה הוא הבית שלי.

אנשים לפעמים מדברים על הדברים הכי חשובים, עמוקים ורגישים, אבל הם לא מסתכלים בעיניים, לא נוגעים ולא מתחבקים.

ואז הדיבור פשוט נשאר במעגל סגור. הדיבור לא נוגע.

כל אחד מהם הוא כמו מערכת נפרדת ונוצר שיח של חרשים.

רק כשמרימים עיניים, שולחים יד או עוטפים אחד את השניה,

מפסיקים להרגיש כמו שניים נפרדים ומשהו בגוף נרגע.

פתאום הכל מתרכך. פתאום הדמעות יורדות. פתאום המילים מיותרות..

בסוףֿ, זה בכלל לא משנה אם דיברנו על הכל, אם פתרנו את הכל ואם הבנו את הכל.

מה שמשנה הוא שיש לנו רגעים שאנחנו אחד וכל העולם נשאר בחוץ.

אז בואו נחגוג את החג של החיבוק, ודווקא בגלל ששמחת תורה השנה הוא חג כל כך קשה, אולי כדאי לעזוב את כל הסיפורים, את כל הכתבות ואת כל החדשות, ולחבק המון את מי שאנחנו אוהבים.

בעולם ששום דבר בו אינו מובן מאליו זה לא רעיון כזה גרוע...