ילדים פנימיים

לצערי, בעשרות השנים האחרונות עולם הטיפול וההתפתחות האישית לא התפתחו באינטגרציה עם עולם הטיפול הזוגי. יותר מזה - לעיתים קרובות תהליכי התפתחות אפילו עשו עוול לעולם הזוגיות.

גם עולם ההורות, שהתפתח באופן מופלא, לא תמיד דאג לאינטגרציה עם הקשר הזוגי.

כשהאינטגרציה הזו לא מתרחשת - התוצאות הרסניות ופוגעות בכולם.

מושג הילד הפנימי, הכואב, העצוב, הפצוע, המפחד והזקוק, שהוא מושג כל כך בסיסי בעולם המודעות העצמית, עוות ונוצל לטובת עמדה רגרסיבית ילדית שמצדיקה פגיעה באחר ובקשר תחת כיסוי של פגיעות ורגישות.

השימוש לרעה במושג הילד הפנימי מאפשר לאנשים בתוך זוגיות להתנהג כמו ילדים פגועים ולהצדיק את מעשיהם או את עמדתם הפנימית הרגרסיבית בחיבור לילד הפנימי הטראומטי.

השימוש בעמדת הילד מתעתע. ילד הוא חסר אונים וחסר שליטה באמת. המבוגרים ״עושים לו״. המבוגרים אמורים לייצר לו סביבה בטוחה ויציבה שהוא אמור לצמוח בתוכה, והוא באמת תלוי בהם. ילד קטן כלוא בתוך מציאות ללא אפשרות בחירה או יציאה. אפשר לומר שהוא באמת קורבן.

השימוש לרעה במושג הילד בזוגיות מאפשר להצדיק (אפילו לעצמנו) אי לקיחת אחריות על התנהגויות ועל תפיסות, מתוך אמונה פנימית שגם כאן ועכשיו בקשר הזוגי אנחנו בעצם ילדים חסרי אונים. גם כאן ״עושים לי״, ״פוגעים בי״, ואני הקורבן. המשמעות היא שאני בסדר ושבן/בת הזוג שלי הם לא בסדר. אני יכול רק להגיב או להתייאש מהקשר.

לפעמים קשה לי להישאר אדישה אל מול ההכחשה שעמדת הילד מאפשרת.

ההכחשה של זה שהקשר הוא 50 אחוז באחריותי, שכל מה שקורה בו הוא לפחות 50 אחוז שלי, שיש לי בחירה בכל רגע ורגע, וחשוב מכל - שגם בן/ת הזוג שלי זקוקים לביטחון, אהבה, תמיכה, רכות וחמלה בדיוק כפי שאני זקוק לה, וגם הם לא מקבלים אותה ממני.

הנזק של השימוש בעמדת הילד בקשר פוגע לא רק בקשר הזוגי, אלא בכל הממדים של העצמי. עמדת הילד היא עמדה חסרת אונים, חסרת כוחות וחסרת בחירה.

עמדת הילד מנתקת אותנו מההחלקים הדואגים, האחראים, הבוגרים והמיטיבים לאחר שיש בנו (מערכת הcare giving). הניתוק מהחלקים הבוגרים שלנו בקשר מחליש מאוד את הכוחות של העצמי (ה self), מצמצם אותו ומייצר תחושת חוסר ראויות עמוקה.

אני רואה שוב ושוב שככל שאנשים יותר עסוקים בילדים הפנימיים שלהם בחיים ובחדר הטיפול הפרטני הם פחות עושים קשר כנה, פתוח ואותנטי עם האחר. הם פחות מעניקים לאחר בטחון, חום, דאגה, התפעלות, הערכה ואהבה, כי הם מרוכזים בעצמם ובעצם הם פחות נגישים לפגיעות האמיתית והעמוקה שלהם.

בכל שיעור בסיס על התקשרות אני מסבירה שמערכת ההתקשרות מורכבת משתי מערכות פנימיות משלימות שמחווטות בנו מלידה - מערכת הילד ומערכת הבוגר המטפל.

כשאחת המערכות הללו לא מתפקדת באופן מלא - אנחנו וסביבתנו בסבל.

הילד הפנימי והילדה הפנימית שלנו זקוקים למבוגר שיראה אותם ויוכל לנהל אותם ולדאוג להם באופן מיטיב ואוהב.

כשאנחנו בעמדה הילדית בקשר הזוגי אנחנו לא מטפחים את הילדים הפנימיים שלנו ושומרים עליהם. להפך - אנחנו נוטשים את הילד הפנימי ומשחזרים לו בדיוק את החוויה הילדית של לבד בעבר.

בשנתיים הקרובות אני לוקחת חצי שבתון, הגוף שלי דרש האטה.

החלטתי להקדיש את הזמן להוצאת ספר. יש לי חומרים מוכנים לספר על זוגיות ולספר על טראומה התקשרותית.

אבל באחת השיחות האחרונות עם תומר אמרתי לו שאני מרגישה שהקריאה הפנימית שלי עכשיו היא ללמד אנשים להיות דמויות התקשרות בטוחות. ולכתוב על זה ספר.

כל כך הרבה אנרגיה הופנתה למערכת הילד. היא עשתה הרבה טוב, אבל בתוך מערכות זוגיות היא השאירה את הילדים הללו לבד, כועסים, לא מטופלים בתוך הקשר ועוינים.

הגיע הזמן לתת לילדים הללו בית!!

כדי שיהיה להם בית הם צריכים שהאנרגיה של עולם הצמיחה תתועל גם לחלקים של מערכת הטיפול והדאגה. כדי שיהיה להם בית צריך שהאנרגיה של עולם ההורות תתועל גם לזוגיות.

וחס ושלום אין לי חוסר הערכה לתהליכי מודעות וצמיחה. אלא לבידוד שלהם מהצמיחה שלנו כדמות התקשרות בזוגיות. אני קוראת לאינטגרציה ולצעד הבא ולא למחיקה של מה שנעשה.

אני מדמיינת עולם שבו אנשים נכנסים לקליניקה הזוגית או באים לקורס זוגיות ואומרים:

אני רוצה ללמוד לתת לבת הזוג שלי יותר בטחון. כשאני כועס אני מערער אותה. אני רוצה ללמוד לעשות משהו אחר בשבילה.

אני יודעת שבאתי מבית שבו לא למדתי לעוף על האחר. אני רוצה ללמוד שפה חדשה של התפעלות, הערכה, חגיגה של האחר. קשה לי שאני לא מעניקה לו את זה.

עצם השקעת האנרגיה הרגשית בחלקים הבוגרים, בלי לחץ להשיג תוצאות, בונה בית לילדים הפנימיים.

ילד לא צריך הורה מושלם. ילד צריך הורה שרוצה ואיכפת לו.

כשהילד הפנימי פוגש ילדה פנימית ששומרת על עצמה הוא מרגיש דחוי, לא רצוי, פגום ולא אהוב.

כשהילדה הפנימית פוגשת ילד פנימי קורבני ותובעני היא נשארת לבד, נטושה, עצובה וגם כועסת.

טיפול זוגי כזה הוא גם הכנה מושלמת ומעשית להורות.

ריפוי התקשרותי בקשר זוגי הוא תמיד של שני מבוגרים ששומרים על שני ילדים, שדואגים לשני ילדים, שחוגגים שני ילדים ושמדברים ברכות ובחמלה לשני ילדים פנימיים. כאשר אנחנו לוקחים אחריות על מי שאנחנו בקשר, ומפנים אנרגיה ללמידה של היכולת לדאגה ולאהבה, הילדים שלנו לא מפסידים כלום. בדיוק להפך - אנחנו מייצרים סביבה מזינה לריפוי והחלמה לילדים הפצועים והפגיעים שלנו. אנחנו בונים להם בית בטוח ואוהב.