לב סטארט

בזמן האחרון אני עובדת הרבה עם תוכנות המרה.

תוכנות שממירות קבצים מסוג מסוים לסוג אחר. תוכנות שמכווצות קבצים. תוכנות שעושות כתוביות ותוכנות שממירות קובץ שמע לקובץ כתוב.

וכל פעם אני מתפעמת כמו ילדה קטנה מהפלא הזה של קובץ ״לא מוצלח״ שאי אפשר לעבוד איתו שהופך בכמה דקות לקובץ נגיש ונעים.

והפלא הזה הביא אותי לחשוב על פיתוח של תוכנה כזו שתטפל בבאג המוקדם שלנו.

הבאג שלא מאפשר לאנשים להצליח להתחבר, להצליח להישמע ולהצליח להגיע ללב של מי הם אוהבים.

אז יש את הבאג הזה שקורה אי שם עמוק בילדות שפגע באפשרות של המערכת שלנו לנוע אל המטרה המבוקשת לנו באופן ישיר.

הווירוס הזה שהושתל למערכת שלנו ממש בתחילת החיים ממיר כל כמיהה למשהו מעורפל, חמוץ, ומורחק שלא מאפשר למערכת שלנו לקבל את התוצאה המבוקשת.

הווירוס הזה הוא מאוד ספיציפי, הוא לא מופעל כשאנחנו רוצים אוכל. במקרה כזה אין לנו שום בעיה לקום למקרר ולהוציא משהו טעים. גם כשאנחנו זקוקים לאיזה סרט טוב הידיים שלנו לא מתקשות ללחוץ על השלט או על מקלדת המחשב ולחפש סרט בערוצי הסרטים.

אבל בכל מה שקשור לקשר הווירוס הזה שולט בנו.

הוא דואג שהכמיהה הפשוטה לקשר ואהבה תעבור דרך מסננים- כמו צנזורה של אהבה.

אם נשמעת בה תלות- התלות תימחק ותוחלף בהישענות עצמית, אם היא חשופה- היא תסתתר תחת מסווה, אם היא פגיעה- היא תהפוך למבחן או לביקורת כדי שהפגיעות תתחלף בעמדת כוח.

ואז כל מה שיכול לקרב, לחמם, לרגש ולפתוח את הלב- פשוט מקפיץ את הבאג ומומר לקובץ מוגן. וכל מה שאנחנו אומרים לאנשים שאנחנו הכי תלויים בהם יוצא מריר, חמוץ, מעורפל ומכאיב. ואנחנו לא מודעים בכלל לבאג הזה, ממש נראה לנו שהכל בסדר באיך שאנחנו בקשר, באיך שאנחנו מביעים צורך וזה מה שהופך את הבאג הזה ליותר בעייתי.

ואני חולמת על סטארט אפ כזה , AI, אני אקרא לו: Au (הי יו) .

שזה הסטארט אפ של הקריאה הפשוטה לקשר.

ואז כל העיוותים יחזרו למקורם והצרכים העמוקים יעשו את תפקידם.

לדוגמא:

״אני לא מרגישה שאתה באמת מתעניין בי״.. יהפוך ל..- יש משהו שאני רוצה לספר רק לך, שהכי חשוב לי שאתה תדע.

״אני לא יכולה לסמוך עליך״- יהפוך ל.. ״אני ממש פוחדת, אתה מסכים להחזיק לי את היד?״.

״עוד פעם את עייפה, אה?״ – יהפוך ל.. ״איך אני רוצה לעשות איתך אהבה, זה הדבר שאני אוהב בעולם״

״אני צריכה מישהו שייתן לי יותר מחמאות״ יהפוך ל.. ״כשאמרת לי אתמול שאני נראית טוב הרגשתי יפה כל היום, המילים שלך משנות אותי, יש להן אימפקט עצום עלי״

״אתה כל כך מרוחק, אתה פה בכלל?״- יהפוך ל״בוא לחיבוק״.

וזו לא סמנטיקה, זו לא בעיה בתקשורת. זה הרבה יותר עמוק מזה. הבאג הוא לא במילים אלא בהסכמה לקשר. והתוכנה שלי תהיה תוכנה שמנקה את ההמנעות- ההמנעות מלרצות, ההמנעות מלהזדקק, ההמנעות מלאהוב עם כל הלב, ההמנעות מממש להתמסר, ההמנעות מזה שידעו שאני אוהבת ממש, שאני פוחדת ממש, ההמנעות מלנוע בפשטות עם הגוף למי שאני הכי צריכה להיות קרובה אליו.

וברור לי שכולנו גדלנו ככה, גדלנו בעולם של דרכים חמוצות מרירות להביע אהבה, להביע תלות ולהביע כמיהה.

ומה שטוב וחם וקרוב ורך- סומן כמסוכן.

ובמקום להסתכן באהבה ובקירבה אנחנו מסתכנים בכביש.

ואני רואה שוב ושוב שכשאנשים מצליחים להתגבר על הבאג הזה תמיד השני שם, מתקרב ואוהב. וכשלא, הבאג רק משתכלל ומצדיק את עצמו- השני באמת הופך לפחות אוהב ונגיש. כי ככה זה כשבאים אלינו במעקפים.

אז אני פותחת עכשיו בקמפיין ״Heart start״ לתוכנה החדשה שלי.

וכל מי שיכול לתרום מילה חמה, חשופה, רכה.. שיגיד אותה למי שהכי קרוב ומפחיד- זה יכול לעזור לכולנו.