מה עושים כשמפחדים?

מה אתם עושים כשאתם פוחדים?

השנה הזו פחדתי המון. פחדתי כמו כשהייתי ילדה, עם סרטים שרצים בראש, עם לב שנופל לתחתונים מכל חריקה של שער. פחדתי עם אקטיבציה בגוף של חרדה שלא הכרתי בתוכי.

אני בת 50 עוד שניה. אני אמא קצת דאגנית אבל לא אדם שמכיר חרדה מקרוב כמשהו יום יומי. מאז שאני נערה יש לי פחד גבהים ולכן אני נמנעת מסנפלינג וממצנחי רחיפה, אז בסך הכל רגוע. בטיסות אני מתוחה וזקוקה ליד של תומר בהמראות ובנחיתות.

האובדנים שחווינו מאז השביעי באוקטובר, המראות והסיפורים קורעי הלב, ובעיקר המלחמה והסכנה שהיא מביאה לגורל אהובי, מלמדים אותי להחזיק המון רגעים של הפעלה ושל פחד.

מה אתם עושים כשאתם פוחדים? ממש פוחדים?

כשאפשר להימנע מהסכנה ולשלוט במציאות - הפתרון קל.

אבל מה שמפחיד אותי השנה ממש לא בשליטתי.

אז אני מתחבקת – המון!

ומטיילת בטבע – כמה שיותר

וצוחקת- מלא (מזל שיש לי ילדים מצחיקים ברמות על)

ואני רצה ועושה ספורט - עד שכואבת לי הברך...

וגם יוצרת, כותבת, מלמדת ומטפלת - כל מה שמאפשר לי לא לחשוב על מה שמפחיד.

כל מה שמאפשר לי להתברג בעמדה של יצירה, טיפול ועשיה - מחזיר לי תחושת כוח ומסוגלות. זה מווסת אותי ומרחיק אותי מחוסר האונים שלי. זה מעסיק את המיינד שלי בדברים בעלי משמעות ובאזורי חיים שבהם יש לי השפעה.

וזה גם לפעמים עושה טוב לאחרים - מה שנותן לי דלק.

הערב אני מזמינה את כל מי שפוחד, את כל מי שהלך לאיבוד השנה, את כל מי שחש יאוש וחוסר אונים - בואו למפגש זום.

אין לי פתרונות קסם. עובדה, אני עדיין פוחדת!

אין לי אמירות ברורות, פתרונות או דעות מעניינות על המצב הפוליטי.

יש לי מפה התקשרותית שעוזרת לי ולאהובי ללכת בתוך השדה הסמיך הזה של הטירוף, הבלבול והחרדה שכולנו חווים באופן יותר רך וחומל ולמרות הכל להמשיך לצמוח.