סליחה ותיקון

יש לי וידוי לכבוד יום הכיפורים, אני לא אוהבת שמבקשים ממני סליחה

אני גם לא אוהבת שאומרים לילדים לבקש סליחה

אני גם לא מתחברת לסליחות שאנשים מבקשים מעצמם

והסליחות שאני ממש לא סובלת זה כשמתקשרים להגיד ״סליחה אם פגעתי בך״ בערב יום כיפור.

אני גדלתי בעולם הדתי, ויש לי כבוד גדול לחלקים ביהדות אבל מטקס הסליחה של ערב יום כיפור נפרדתי הרבה לפני שנפרדתי משאר סממני היהדות.

מאז ומתמיד הרגשתי שהסליחה הזו היא המעשה האגואיסטי ביותר בשנה.

חרדי אימת הדין שמבקשים ממישהו שהם פגעו בו לשחרר אותם מהפחד.

לא רק שהם לא עושים תיקון אמיתי אלא שהם גם דורשים מאותו אדם שהם פגעו בו והשאירו אותו כאוב לכל השנה לעשות תנועת נפש לא טבעית ולא אורגנית כדי שהם ״יצאו ידי חובת״ סליחה ואם הוא לא יסלח להם הוא נושא את האשמה על ״אי הסלחנות״ שלו.

הבן שלי אמר לי אתמול ״ווי , זה יכול להיות אחלה מנגנון סחיטה: אני אסלח לך אם..״

סליחה, כמו אהבה, כמו צמיחה, כמו הקלה היא, בעיני תנועה אורגנית שבאה מבפנים.

מה שמאפשר את התנועה האורגנית הוא תהליך שהוא לב ליבה של הגישה ההתקשרותית: תהליך התיקון.

תהליך התיקון הוא לא רגע בחיים, הוא תנועה של ריקוד בין 2 אנשים. היא לא מעמד חד צדדי וחד פעמי. תנועה של תיקון היא לנוע אל האחר בסקרנות ובפתיחות ולהבין באמת למה מה שעשיתי פגע או כיווץ או הרחיק (בעולמו הפנימי הספיציפי של השני שבו פגעתי), תיקון כולל הכרה ותיקוף של הפגיעה, בתיקון יש גם את ההבנה מה קרה לי שפגעתי ככה. ולא ״מה במה שאת עשית גרם לי לפגוע כך״ אלא : איזה חלק בי לא איפשר לי להיות אוהב ועדין כמו שאני רוצה ומגיע לך. ולבסוף תיקון כולל כאב וצער על הפגיעה. כאב וצער שבאים מהלב הטוב של הפוגע שמתכווץ ומכאב על הקשר שהתרחק ונפגע ומצער ודאגה על השני.

תיקון הוא לא תהליך של דרישה או ציפיה לסליחה, יש בו מוכנות לשהות במרחב של האי סליחה מתוך הבנה שאם אין סליחה יש משהו חשוב שלא הורגש או נאמר ושעדיין יש לעבור דרכו כדי להתקרב מחדש.

תיקון דורש גם מהצד שנפגע עבודה בקשר – צריך שניים לתיקון. אם מישהו אומר ״לא נפגעתי״ או מאשים או מחנך אין דרך לתקן איתו...

תיקון הוא תנועה בקשר שבונה אמון עמוק שגם כשהשני פוגע או מפספס זה לא כי לא איכפת לו כי התיקון מוכיח עד כמה איכפת.

תיקון הוא התנועה הגבוהה ביותר של אהבה.

אין בה עיסוק במניעה של פגיעה לעתיד, היא לא מתעניינת בפתרונות מהירים והיא לא עסוקה בלנקות את עצמי מנטל האשמה על ידי סליחה או בלכבות את האש.

תיקון קשור למוכנות לתת יד לשני ולבקש ממנו להוביל אותי לתוך האש של הכאב והכעס שבתוכו כדי שהוא לא יהיה בה לבד.

תיקון קשור להתקרבות, להסתכלות בעיניים, למוכנות לעבור יחד דרך שבה נרגיש כאב, כעס, אובדן של אמון ובעיקר בושה ואשמה.

בשבילי תיקון הוא לא רעיון, והוא לא יכול לבוא כטקס או כזמן בשנה - תיקון הוא דרך חיים, אין אדם מתקן, יש קשר שמתוקן, שוב ושוב, בכל יום, בכל שבוע.. תיקונים קטנים וגדולים שמייצרים אמון עמוק, ריכוך של הלב ותחושת יחד עמוקה.