על התקשרות ומגדר

שלשום נפגשנו להדלקה משפחתית.

מפגש עם משפחה מורחבת, בטח כזו כמו שלי, שהיא יותר עיר מהרחבה, מעלה רגשות חזקים כל פעם - שחזורים, כאבי עבר, פערים והבדלים - הכל שם.

אחרי הערב הסתכלתי בתמונות שצולמו במפגש. אחת התמונות תפסה אותי במיוחד. תמונה של אמא שלי ושלנו האחיות. התמלאתי אהבה וגאווה.

הסתכלתי על 3 האחיות שלי, נשים חכמות מאוד, עמוקות, טובות לב ורגישות. נשים גדולות מהחיים עם קריירות מדהימות שלא ויתרו על הורות מצד אחד ומימוש והתפתחות מצד שני.

בשבוע בו כל יום האדמה רועדת תחת רגלנו בגלל מושגים מעוותים של נשיות וגבריות, זה עורר אותי לחשוב על העולם שלנו, עולם של ״גברים״ ו״נשים״, ועל המיקום שלי בתוכו.

כילדה, כנערה והיום כאישה אף פעם לא הרגשתי שהמגדר שלי בעל משמעות עבורי.

התחברתי גם לבנות וגם לבנים, היו לי שאיפות ואף פעם לא לא הרגשתי צורך לעשות רק ״תפקידים נשיים״ - לא כאם, לא כבת זוג ולא כאדם בעולם.

יש לי יכולות שנחשבות בעולם גבריות וגם כאלה נשיות. אני קונה מכוניות מעולה, יש לי חוש טכני ממש טוב , אני אוהבת לגנן ומצד שני גרועה בטכנולוגיה, במפות ושונאת שופינג. אני עובדת במקצוע שנחשב נשי אבל גם ממש לא מפחדת להוביל ולהיות בפרונט.

אף פעם לא התחברתי למרחבים נשיים במובהק. יש לי כל כך הרבה זהויות יותר משמעותיות לי מעצם היותי אישה שאם תשימו אותי במעגל נשים או במעגל גברים אני ארגיש בדיוק אותו דבר - שעם חלק מהאנשים אין לי כלום במשותף ועם חלק המון.

לאורך כל השנים, כשגברים היו פונים אלי דרך המאפיין הנשי שלי (מפלרטטים), זה היה דוחה אותי והייתי מנתקת מגע. היתה לי בהירות כבר כנערה שמשהו במשחק החברתי הסקסי/ פלרטטני/ דון ז׳ואני הוא לא רק שטחי אלא מעוות ופוגע.

כשהתחלתי בלימודי הפסיכולוגיה נתקלתי גם כאן באותו מחסום תודעתי. הפסיכולוגיה בדורות הראשונים שלה היתה מאוד מגדרית. היו תסביכי בנים ותסביכי בנות (פרויד). היו תפקידי האב ותפקידי האם (לאקאן). הכל מוכתב ומפוצל וגזור מראש. זו לא היתה המציאות הפנימית שלי ולא מה שראיתי בקליניקה. היה לי ברור שזו הבניה חברתית וחיפשתי משהו אחר. ואז הגעתי לעולם ההתקשרות.

אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את עולם ההתקשרות היא שבהתקשרות אין מגדר.

כולנו מחווטים לקשר וכולנו מחווטים לדאגה ולנתינה. כל הילדים זקוקים לצרכי התקשרות אוניברסלים, ואבות ואימהות יכולים למלא את כל הצרכים הללו. אין תפקיד של אמא ותפקיד של אבא.

בהתקשרות הצרכים אוניברסליים וגם ממש פרטיקולריים.

אין שום חלוקות ומאפיינים מגדרים בקשר התקשרותי.

ככה זה בילדות וככה גם בהתקשרות זוגית בין בוגרים.

אחד העיוותים הקשים ביותר בעיני בעולם הזוגיות אלו חלוקות בין גברים לנשים.

כשאני התבגרתי היו באופנה ״גברים ממאדים ונשים מנוגה״, ״דרך גבר״ ועוד... עד היום יש שפע סדנאות ל״איך תגרמי לגבר שלך להקשיב לך״ ואיך תגרום לאישה שלך לרצות לעשות איתך סקס״.

העולם הזה שמניח שכל הגברים מנותקים וכל הנשים חרדתיות, שנשים צריכות קשר וגברים רוצים שקט וספייס, שכל הגברים צריכים סקס כדי להיות רגועים וכל הנשים צריכות דיבור רגשי - לא רק מפספס את המציאות בשטח ומלביש עליה דוגמות אלא גם יוצר את המציאות. הוא מתכנת גברים לניתוק ולהחפצה ומתכנת נשים להכחשה של צרכים ונטיות שנחשבים גבריים ולהיות ״סקסיות״ ודרמטיות ולהתלבש באופן מסוים כדי להיות נחשקות.

בחדר הטיפול הזוגי ובהדרכות ב15 השנה האחרונות פגשתי אלפי זוגות.

אני רוצה לשבור את המיתוס הזה:

יש הרבה מאוד גברים עם נטיה חרדתית. יש הרבה מאוד נשים מנותקות. רוב הגברים לא מעוניינים להיות במיניות ללא רגש ונשים לא רוצות יותר קשר מגברים או יותר מחוברות רגשית. הן רק מתוכנות תרבותית להראות ולהתנהג כרגשניות.

כל ההגדרות וכל החלוקות הללו בין גברים ונשים הן גם לא נכונות וגם לא מאפשרות התכווננות לפרטי ולאישי - הן מרחיקות וכובלות בסטיגמה ולא מאפשרות קשר חי ועמוק.

זה לא משנה אם זה האדם שמגדיר את עצמו - ״הבנתי שבגלל שאני גבר אלו הצרכים שלי...״ או מסביר לעצמו את בת זוגתו ״בגלל שאת אישה את יותר ככה וככה״.

האמת היא שבחדר הזוגי אין הפרדות בין ״צרכים של אישה״ ל״צרכים של גבר״.

כולנו צריכים את כל הצרכים ההתקשרותיים. לכל אחד יש את הצורך והזכות שיסתכלו עליו כאקסמפלר יחיד ומיוחד במינו ויתכווננו למיוחד שבו בלי להניח הנחות מראש.

יותר מזה, אני פוגשת שוב ושוב כמה הכללות של ״נשים הן״ וגברים הם״ מרחיקות ומעוררות התנגדות ותרעומת מהצד השני.

הרבה פעמים אנשים מגיעים לחדר עם עצות ופידבקים שהם קיבלו על הזוגיות שלהם מחברים או ממעגלי גברים או נשים. אלו כמעט תמיד הכוונות שפוגעות בזוגיות.

כל קשר הוא מרחב מאוד ספיציפי של שני אנשים, עם היחודיות והיופי שלהם ועם הפצעים שלהם. אף אחד מבחוץ לא רואה באמת מה קורה בקשר.

כשמרחב מקודש ומורכב כל כך נבחן תחת הגדרות כלליות והנחות מוקדמות של גבריות ונשיות או דרך משקפיים של מבנים זוגיים של אחרים הפספוס הוא עצום והפער רק גדל.

התקשרות מאפשרת אינסוף צורות ייחודיות של אהבה, של כבוד הדדי, של שותפות, של הורות. לכן היא גם מתאימה לכל מגזר ולכל מגדר.

השילוב המלא בין אוניברסלי לפרטיקולרי (והסרת הגבולות בין קבוצות) הוא תיקון עולם. הוא מאפשר עולם שבו נשים לא צריכות לזוז, להתלבש או לסמל משהו ״נשי״. וממילא גברים לא אמורים להתייחס לנשים דרך הנשיות שלהן אלא כאדם לאדם. כאינסוף לאינסוף.

בשבוע כזה שיש בו כל כך הרבה כאב שקשור לגבריות ולנשיות במרחב (ראו אייל גולן, ונועה ואנה בפסטיגל) אני מרגישה שהתקשרות יכולה לשנות משהו עמוק בתודעה ובמרחב האנושי.

לפחות לי המתכון ההתקשרותי עובד:

כולנו צריכים אותו דבר וכולנו גם ממש ייחודיים וגם מורכבים מאיכויות שונות. זה מתכון לקשר נקי בילדות ובבגרות. זה מתכון שמאפשר לאנשים להיות מי שהם, חופשיים מהבניות והכללות. זה מתכון לילדים שיכולים להיות אינסוף, זה מתכון לאהבה אינסופית.